החלטה בתיק ת"א 4435-05-11

בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיב להימנע מהתקשרות בעסקה להעברת זכויותיו לצד ג' במגרש 135 ביישוב עץ אפרים, הידוע כחלקה 50 בגוש 73778; ולהימנע מהוצאת היתר בנייה לגבי המגרש, ומבנייה במגרש, עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית.

תמצית העובדות

1.         בתחילה נעשה מסמך "הסכם דברים", בכתב יד (נספח 2 לבקשה), תמציתי עד מאד, בין המבקש לבין אחיו של המשיב, וזו לשונו:

                         "נכון לתאריך הנ"ל 3.9.09.

                                      הסכם דברים.   

הנדון מכירת מגרש 135 בעץ אפרים מנ. טייב פצהצור ת.ז. לנוראני שלומי ת.ז  במחיר 425,000, אני מתחייב להעביר את כל הזכויות למיגרש אם התקבול האחרון. שמיגרש יהיה נקי מכל חוב, ומיכול שיעבוד או עיקול מתאריך הנ"ל עד לתשלום יהיה הסכום צמוד למדד יוקר הבניה כנהוג. ההסכם נעשה בנעמנות בין שני הצדדים.

                חתימת המוכר חתימת הקונה

                            נתקבל ע"ח סך של 1000 ש"ח

                                                (-)

טייב צורי             נוריאני..."

3.         מהמסמכים שצורפו עולה כי ביום 8.9.09 הצהיר אחיו של המשיב כי הוא "מבקש משלומי נוראני [המבקש] ת.ז. סך של 50,000 ש"ח עבור מיגרש 135 בעץ אפרים ע"ח רכישה לחשבון של טייב יוסף... בכבוד רב טייב דורי". עוד עולה מהמסמכים, כי ביום 9.09.09 העבירה חוה נוראני לידי המשיב סכום של 50,000 ש"ח. בין ב"כ הצדדים התקיים דין ודברים, כאשר ביום 23.11.09 שלח ב"כ המבקש דאז, עו"ד ארבל ז"ל נוסח טיוטת הסכם לבדיקת ב"כ המשיב דאז, עו"ד רוטשילד. זו הגיבה לטיוטה, וביום 2.12.09 שלחה הערות נוספות לגבי הטיוטה. בין לבין, ביום 26.11.09 הוצא צו מאת מפקד פיקוד המרכז בדבר התליית הליכי בניה (הוראת שעה) (יהודה ושומרון), התש"ע-2009, קרי, "הקפאת הבניה" באיו"ש, ובין היתר, בעץ אפרים. ההסכם בין הצדדים לא נחתם. הצדדים חלוקים בכמה וכמה עניינים, אך אין עוררין על כך שבמשך כשנה וחצי מאז "הסכם הדברים" ומאז הועברה טיוטת ההסכם לבדיקה, לא התנהלו מגעים בין הצדדים. רק כעבור שנה וחצי 'התעורר' המבקש וטען בקשר לזכויותיו בנכס.

תמצית טענות הצדדים

4.         לטענת המבקש, מנסה המשיב להתנער מהתחייבותו שלפי "הסכם הדברים". לטענתו העיכובים בחתימת ההסכם נבעו מהתנהלותו הלא תקינה של המשיב, שכל רצונו היה להערים על הרשויות ולציין בהסכם סכום כסף בשיעור נמוך ממחיר המכר האמיתי. מנגד טוען המשיב, כי מעולם לא חתם עם המבקש על הסכם דברים. המבקש מעולם לא פנה אליו בקשר לנכס; לא נפגש איתו בקשר לכך ואף לא שוחח עימו. לדידו, הסכם הדברים שנחתם עם אחיו וצורף לבקשה זו, הוא תמציתי, חסר גמירות דעת, נעדר מסוימות, ובכל מקרה אחיו לא היה מיופה כוחו. ביטוי לאי-תוקפו של "הסכם הדברים" ניכר גם בכך, שמאז כתיבתו המבקש לא פנה, לא נפגש ולא שוחח עם אחיו בקשר לרכישת הנכס, ולו פעם אחת. הסכם של ממש,  כאמור, לא נחתם עד עצם יום זה.

השיקולים

5.         שניים המה השיקולים העיקריים למתן צו מניעה זמני: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, כאשר בין שניהם מתקיימים כידוע יחסי גומלין. לצד שיקולים אלו נדרש בית המשפט לבחון האם מבקש הסעד זמני קיים את חובתו לבוא בידיים נקיות ובתום לב, ולגלות לבית המשפט את העובדות הרלוונטיות לצורך ההכרעה.

סיכויי התביעה

6.         על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, סיכוייה הלכאוריים של התביעה להתקבל אינם מן המשופרים. כידוע, זיכרון דברים בעסקת מכר יהווה חוזה מחייב אם יש בו כדי ללמד על גמירות דעת הצדדים ואם הוא מסויים דיו. לעת עתה נראה כי עוד ארוכה דרכו של המבקש להוכיח את תביעתו. "הסכם הדברים" בין אחיו של המשיב לבין המבקש, הריהו לקוי, תמציתי, אינו מפורט, ואינו כולל עובדות מהותיות ובסיסיות הקשורות לעיסקה. ב"הסכם הדברים" לא מצויין באופן ברור מהו הנכס, מספר גוש-חלקה; "הסכם הדברים" לא קובע מועדי תשלום לביצוע העסקה; תנאי התשלום כנגד התחייבויות המשיב לא מוסדרים בו; הוא לא קובע את מועד מסירת המגרש; אין בו מנגנונים לסנקציה או פיצויים במצב של הפרה; במסמך הקטוע שהוגש כנספח לבקשה לא מצויין האם התמורה הסופית היא בשקלים או במטבע אחר; ב"הסכם הדברים" גם לא הוזכר שמו של המשיב, אשר הוא בעל הזכויות הבלעדי במגרש. על פני הדברים קיים ספק לגבי גמירות דעת הצדדים להתקשר בהסכם, גם נושא המסויימות לקוי, ואכן, עוד ארוכה דרכו של המבקש להוכחת תביעתו.

7.         המשיב, בעל הזכויות הבלעדי בנכס, לא חתם כלל על "הסכם הדברים". המשיב לא שוחח מעולם עם המבקש על מכירת הנכס. "הסכם הדברים" נחתם על-ידי אחיו של המשיב, שאינו בעל זכויות בנכס, ואין ראיה כי ייפה את כוחו של אחיו לבצע את העסקה. הלכה דין הוא, כי אין אדם יכול להקנות את מה שאינו שלו. כך שגם במידה ש"הסכם הדברים" היה עונה על דרישות גמירות הדעת והמסויימות, עדיין אין בכוחו להקנות למבקש נכס השייך למשיב.

8.         זאת ועוד, מאז חתימת "הסכם הדברים" נח המבקש לכאורה על זרי הדפנה ולא ביקש לקדם את העסקה. מעבר לסכום הכסף הזניח ששולם, לא שולמה תמורה ממשית נוספת. כל אלה מעידים לכאורה, כי אין מדובר בזכרון דברים מחייב שנחתם בין הצדדים. דומני, כאמור, לעת עתה, כי סיכויי התביעה להתקבל אינם מן המשופרים.